החיים חלפו להם בנעימים במעונו החדש של האשך, בשדה יעקב.

אמנם תיקוני הטיח בביתם המשופץ כבר החלו להתפורר, הסדקים חזרו, והרצפה תפסה זווית לצלילה שגרמה לו ללכת לשירותים בלילה בחצי דקה ולחזור בשתיים, אבל הוא לא התלונן.

היו שדות, היה גג מעל ראשם (וגם חולדות, כחלק ממנו), האוויר היה צלול (ומהביל, כמו תנור), וביקורי אמה של הגננת מהבית הסמוך לאט לאט ירדו מסביבות ה-20 ליום לכיוון החד-ספרתי, ובשעה סבירה יותר (מ-05:00 בבוקר לכמעט 06:00).

השגרה הייתה נוחה ויעילה – להתעורר לאחר שהגננת טאטאה את כל הבית משערות הכלבים, להגיד לגננת שלום כשהלכה לעבודה, לשתות את השייק שהכינה לו, ולגרד באשך עד שחזרה כדי להאכילו, להחליף לו מדי פעם ולעשות כביסה.

יום אחד הופרעה השגרה הנעימה כשבזמן שתפס תנומה על האסלה לפתע הואר הפלאפון שלו בהודעה מהגננת: "אני בחוג ציפורים במאגר. אתה חייב לבוא לראות – יש פה מלא טמירונים!"

האשך התחלחל ומרוב תדהמה נבלע לו הגלל חזרה, אחרי כל המאמצים והזמן שהשקיע.
טמירונים?! חשב.
יכול להיות שהגננת הסתירה ממנו את פרי אהבתם ומגדלת את ילדיו מבלי להגיד לו??
הוא קם בזעם, לא טורח אפילו לנגב, לבש את מכנסיו והחל לדדות בפיסוק-מה החוצה מהבית ולכיוון המאגר.

כשהגיע לשם אכן ראה את הגננת, מוקפת ילדים קטנטנים אשר מתרוצצים סביבה, מחבקים אותה וזורקים אבנים על ציפורים.
בדוק הם שלי! חשב. גם אני אוהב לעשות זאת!
הוא התקדם בשפיפה בינות השיחים וביצע מארב מטווח קרוב, צופה בהם.
ילד אחד הצליח לפגוע בציפור וצהל, מבצע ריקוד קטן בבוץ ומתיז מים ירוקים על חבורת ילדים אחרים שניסתה לדוג ראשנים.
"טמירון ודאי!" חשב האשך וחזהו נמלא גאווה, הוא זינק מן המסתור ואחז בילד בחוזקה, מניף אותו ומחבק אותו בעוז. הילד נאבק משום מה והאשך ספג ברכייה מתחת לגובה מותניים ומעל גובה ברכיים, וצנח מכופף למים המצחינים, בעוד הילד בורח. "פלייגרנט 2!", זעק, "and one!"

אבל השופט לא שרק, ומשום מקום הגיעה אם מוטרפת והחלה לסטור לו בנוסף לזה, צורחת "פדופיל! פדופיל! עזרה!" בצורה לא הגיונית בעליל, שכן אם היא רצתה שהאשך יעזור לה נגד פדופיל למה היא הפריעה לו לקום?
הסיפור החל למשוך קהל סקרנים ועוד הורים החלו להגיע למקום, בעוד טמירונים נוספים אכלו בוסר והחלו להקהות את שיניו של האשך במטח אבנים מכוון היטב.

האשך ממש יכל להיקלע לצרה אלמלא הגננת, שהגנה עליו בגופה והרגיעה את ההורים, סיפרה להם בראש מורכן משהו שהוא בן זוגה, ושכנראה מדובר באי-הבנה.
האשך ניסה לחזקה, ומילמל משהו על טמירונים, ועל מצוות "כבד את אביך ואת אמך", ואז היא העיפה אותו בחזרה לבוץ בזעם והצביעה למים – "תמירונים, דביל, תמירונים!"

אבל חוץ מאירועים מינוריים כאלה השגרה במושב השקט, בעל הציביון הדתי באמת הייתה נחמדה.

יום אחד בזמן שבילו בנעימים האשך הפתיע את הגננת ואמר לה שהוא החליט להתחיל להתחזק.
הגננת החווירה ואמרה: "ידעתי שאסור היה לנו לעבור לפה!"
האשך הרגיעה והמשיך בפעילות – הוצאת שחורים ממצחה, ולפתע פלט "בס"ד".
"מה?!" התפלצה הגננת, "השתגעת לגמרי?!"
"בסד. אני צריך לשים את ראשך בסד. את כל הזמן זזה ואין לי קונטרה להוציא את השחור העמוק הזה! אבל זה בסדר, תליתי מתח בחוץ, אני אתחזק ויהיה בסדר!"
האירוע נגמר, כמו שרבים מוויכוחיהם מסתיימים, בסטירה נוספת לפניו של האשך.

אבל בסה"כ השניים איזנו זה את זה.
כמו שתמיד אביו אמר לו – מצא אישה שתאזן אותך, ותהיה מסודר.

יום אחד הגננת שלחה לו מסר נוסף – "לא תאמין, תומר שרון מפלטפוס, הרי הוא תומש, מגיע לשעת סיפור במושב! קניתי לנו שני כרטיסים!"

האשך התלהב מאוד, תומש היה אחד הגיבורים שלו עליו גדל בתור טמירון, כשביצע סצינות בתוכנית האלמותית שנראה שממש נלקחו מילדותו של האשך כחנון בבת-ים:

אבל התלהבותו שככה כשראה את הפלאייר לשעת הסיפור הצפויה:

האשך תפס לפתע שגיבורו מן העבר, אשר ידוע באהדתו ללברון מן התגובות בהופס, מגיע כשליח של התאגיד לגנוב את מוחותיהם של ילדי המושב וליצור חיילים נאמנים לעתיד.
"פגע רע מצוות ההצלה?!" התחלחל האשך. הוא "הולך להלל באוזניהם את בראת'רס ופוסטר!"
"שמשון?! מלך האריות?? הוא עומד ליצור מצג שווא במוחותיהם לגבי השיקוץ!!"
האשך ידע שכשהפונטנלה עוד לא נסגרה, והגולגולת עדיין רכה, לחרוץ עליה עם אבן זה יותר קל מלחרוץ על סלע!
תומש הוא סוכן של טנ"ש !!!

האשך החליט בו במקום לעשות מעשה ולהפוך לאזרח אקטיבי. לצאת כנגד העוולות. לקחת את הכוח בידיו. ללכת להפגין !!!

הוא הכין שלט גדול עם פרצופו הבוכה של השיקוץ ואיקס אדום עליו. מתחת לתמונה כתב דברים כמו "ללל לנצח!", "נצח ישראל לא ישקר!", "שקר והעלמת האמת – לא לעניין!" ו"שיקוצים נמאסתם!", ויצא להפגנת היחידים מחוץ לאולם בו התקיים האירוע.

הוא משך מבטים, והרגיש שהוא מתחיל להעביר את המסרים לתושבי המושב.

אישה אחת הצביעה עליו, ומלמלה לרעותה, "זה ההוא מהמאגר". האשך שמח שהוא החל לצבור מוניטין, והכפיל את מאמציו.
הוא צעד הלוך וחזור, מניף את השלט וצועק דברים כמו "כל אישה ובת זוכרת את דייוויד בלאט".
הוא החליט שכל עוד הוא על הסוס, ומושך תשומת לב, הגיע הזמן להשקיע גם בקמפיין חיובי, ולא רק שלילי, ובמקום לצעוק נגד השיקוץ התחיל להלל את לל"ל, ולקרוא לכולם לבוא לטיפולי המרה בכפר.

את תומש הוא לא פגש, לדאבונו.

איזה חבר תאגיד ממורמר התלונן, כנראה, והוא בילה את הערב שלו בתא המעצר.

הוא שוחרר רק לאחר התערבות הגננת, והתחייבות שלא להתקרב לילדי המושב בטווח של 500 מ'.

אבל הוא ראה את סיפור המקרה כהצלחה, והחליט לקחת את כשרונו בשבוע הבא לבלפור.

בינתיים העביר את הזמן בצפייה בגמר המערב.
לאחר שזנח את משמרתו נפלה דנבר ל-0-2, אבל האשך הופיע בגדול למשחק השלישי והיטה את הכף לטובתם.
האשך סמך על הג'וקר שידחוף את המטאטא לעכוזו של הצ'וקר, ויעיף אותו מהבועה למרות שהמדדה פישל בגדול ולא הופיע לאירוע.

האשך ידע שכוחה של דנבר בחזרה מפיגורים, ולא חשש כלל.

גם בבלוג החי היו הפגנות סוערות, הפעם כנגד השיפוט.
השופטים נקטו בשיטת הגנה מתוחכמת, ההגנה האיזורית, ושמרו בוקס אנד וואן על הגרופי מכל משמר, מתוך ידיעה ששמירה עליו תגן בהכרח על שאיפות השיקוץ.
עוד ועוד מגיבים פקחו את עיניהם, והפכו להמון גדול אשר התלונן על העוול הנורא שנעשה לשחקני דנבר בסדרה.
גיא הרשע ניסה לעמוד לבדו כנגד כולם, לאחר שאפילו thog, הראשון לשמו (בטח, עם שם כזה) ויורש העצר לבית טנ"ש, פנה כנגדו והצטרף למפגינים.

הרשע, חולה אנוש בלברוניטיס במצב מתקדם, טען בתוקף שהבלוג הוא מדגרת דמעות, והפנה את המוחים ללכת לצפות בסרט:

אם בעבר הוא נקט בשיטת ההתעלמות, וניסה לפזר את ההפגנות בשיטה הזו:

אז עכשיו זה כבר לא עבד, והוא נאלץ לעבור להגנת צ'ובקה:

אבל אפילו זה כבר לא עבד.

ההמונים התעוררו.

את השד הזה כבר אי אפשר להחזיר לבועה.